הקו המהיר
מבט על אנה טיכו
> בחזרה לדף מבט על יצירה
אנה טיכו
לכל המבקר בבית טיכו במרכז ירושליים מחכה חוויה טוטאלית, שמחברת בין המקומי לחלומי, בין הזמני לעל-זמני, בין הפרטי לציבורי. כידוע ביתם של בני הזוג טיכו, מנכבדי ירושליים הראשונים, משמש כיום כמסעדת גן וכמוזיאון אוספי אמנות כאחד.
אנה טיכו שעלתה מוינה וחיה לצד בעלה המפורסם, רופא העינים ד"ר טיכו, הסתגלה לחיים בירושלים בדרכה. הנוף הזר והמהמם משך אותה עד כי בחרה לעתים להתמקם בין נופי יריחו וכפר מוצא כדי להתקרב למושא ציוריה. קווי המתאר של רכס ההרים או של עצי הזית הם קלילים ועדינים, ועם זאת ממלאים את הרקע בחיים דמויי אנוש. האם קבלה השראה מציורי התנ"ך של גוסטב דורה? נוף הקדומים נשאר כשהיה מדורי דורות, כשם שהדמויות המקומיות של טיפוסי עדות שציירה מבין תושבי ירושליים מזכירים דמויות מקראיות, בלבושן, בצעיפיהן, או בפניהן החרותים בקמטי הזמן.
ניתן לומר כי בעוד בעלה הקדיש חייו לתחום הפיזי של העין, פיתחה אנה טיכו את המבט המעמיק והמרחיק ראות כאחד. השירטוטים המרובים בעיצוב עצי הזית נעשים בדאגה שלא לאבד שום פרט, כאילו חדרה הציירת לליבתו החייה של העץ. גזעיו הניפתלים מתמלאים תנועה לנגד עיני הצופה ומעוררים תחושת קירבה והזדהות.
לעומת זאת רישומי ההרים לרוב אווריריים ומתמזגים עם קו האופק כחלום ניבצר מגעת.
במעברים בין הסגנון הריאליסטי לבין הכמעט מופשט ניכרת בציורים חווית ההתקרבות לנוף שהוא ריאלי ומיסטי בו-זמנית.
מעניינת העובדה כי אנה טיכו נמנעה מהשיקוף המסורתי של ירושלים על אתריה המובהקים, אלא חיפשה את הזווית הסובייקטיבית המתגלה מחדש, בכל רגע של היום ובזיקה לנקודת התצפית של הצייר או המטייל. לשיא ההערכה זכתה אנה טיכו עם קבלת פרס ישראל (1980) על המשמעות האמנותית הרעננה שהעניקה לעיר.
מבעד לסגנונה הייחודי אפשר עדיין להבחין בהשפעות שספגה מן האסכולה הוינאית במהלך לימודיה באירופה. הזיקה לציור הסימבוליסטי של גוסטב קלימט, שאותו העריצה, ניכרת בהשתקפות הלך הנפש האישי המשתלט על הבד. גם האורנמנטאליות המזרחית לכאורה מתחברת לקו המסולסל והאירוטי שטופח בעבודותיו של קלימט. נראה שאנה טיכו ויתרה על הצבעוניות הנוצצת של קודמה המפורסם מתוך ענווה מסויימת. להרגשתה היא הגיעה לארץ מדברית, שסלעיה הצחיחים מצדיקים רישום בשחור לבן, בפחם או בצבעי פסטל, יותר מהשפע האירופאי שהשאירה מאחוריה.
גליון השראה
מבט על יצירה
