הקו המהיר
טולוז לוטרק
> בחזרה לדף מבט על יצירה
אל תסתכל בקנקן
ציוריו ורישומיו של טולוז לוטרק סובבים בעיקר על ציר חיי הלילה של פאריז, מנקודת תצפית יוצאת דופן ביותר. האמן המוגבל גופנית הצליח להציג עולם שמתמלא בתנועה פיזית וחברתית, בהווי הססגוני והפרוץ של מועדוני רובע מונמארטר. הפוסטרים משרטטים בקוים עדינים וחדים טיפוסים פורקי עול בחזות מכובדת וכמעט טקסית, העוברים ערב ערב לנגד עיניו של הצייר שחוזה בהם כבמופע, למרות שהם מהווים את הקהל. הצייר שהפך למתעד קבוע של המתרחש על במת הרקדניות ומאחורי הקלעים, מציג חתך אנושי וחברתי, תוך שהוא משמר את אווירת הקלילות הנסוכה על פני המשתתפים בעסקי השעשוע הממוסחר.
במסגרת כללי המשחק הוא מפגיש אדונים וזונות בהיבט קאריקטורלי, שהוא אוהד ולגלגני גם יחד.
המפורסם במועדונים שהנציח לוטרק הוא ה"מולין רוז'" (= הטחנה האדומה). שמו של המקום הנוצץ משמר את ההד לאופי ההיסטורי הזנוח של הרובע, שהוקם בראשיתו כאזור המיועד למפעלים קטנים בשולי פאריז. הצייר שנידחק בשל מומו לשולי החברה הרגיש בנוח במקום הפועל מחוץ למסגרת הממוסדת והתייחס אליו כמקום האכסניה ה'ביתית' שלו.
אכן טולוז לוטרק הסתכל בקנקן, אבל הפעם מדובר בריקוד הקנקן,
שבו צפה ערב ערב במיסבאה הפאריזאית, כדי להנציחו בציוריו הבלתי נשכחים. ובאופן טבעי... גם הסתכל במה שיש בו.
כך אולי ניתן להגדיר בלשון מפולפלת את שמלות הרקדניות המניפות רגליהן לתיקרה. הריקוד הנועז שימש כמוקד האטרקציה של ה"מולין רוז'" בפאריז העליזה של אותם ימים. הציורים מזכירים את סגנון הקומיקס המודרני, ואפשר לומר כי את מקום 'בועות' הדיבור בסרט המצוייר תופסות ההבעות של פני הדמויות, שאופיין האישי משתקף מבעד למסיכה החברתית. טולוז לוטרק חי דרך ההווי שאותו תיאר, כתחליף לחיים טבעיים שנמנעו ממנו. לכן הציורים נראים מלאי חיים ונשמה.
פרזנטציה בסטודיו
