הקו המהיר
מי אתה גוגן ?
> בחזרה לדף מבט על יצירה
מי אתה, גוגן ?
מה היתה כוונתו של גוגן בציורו המופתי "מאין באנו ? מי אנו ? ולאן אנו הולכים ?"
לכאורה המשמעות ברורה, מה גם שהצייר הוסיף 'הוראות צפייה' כשהזמין את הצופה להסתכל על התמונה מימין לשמאל.
אכן לרוחב הציור נפרש לעינינו מעגל חיי אדם - החל בחבורת הנערות השחומות על תלולית הדשא, דרך הצעיר המושיט ידו אל תפוח גן עדן, וכלה בדמות הכמושה, שנראית על סף המוות, בקצה השמאלי. בכל זאת הציור ה'סיפורי' מעורר שאלות נוספות, בתהליך הפיענוח של פרטיו הרבים. מי הדמות האלילית ברקע? מה אומר המבט הרציני של אחת הנערות, המופנה אלינו? ולבסוף – מה רצה הצייר ללמדנו במתן כותרת כה מוזרה, שהיא ציטוט מן הכתובים ?
גוגן עצמו חותר לחזרה אל המקורות הטבעיים. עזיבת התרבות האירופאית העייפה מאחוריו לשם חיפוש התמימות הראשונית במחוזות הטרופיים (טאהיטי, פולינזיה) הפכה לשם דבר. הצייר הפנה את תשומת הלב של העולם האמנותי לגורם האקזוטי, למשיכה לטבע ססגוני ובלתי נגוע, לשלב התמימות האנושית, מעין גן עדן ארצי, מרוחק אך בהישג יד.
חייו המסעירים של גוגן כוללים תקופת ידידות ממושכת עם ואן גוך, כשהשניים התבשמו מהצבעים ומהטבע השמשי של סביבת העיר ארל, בדרום צרפת. שניהם פנו עורף לאימפרסיוניזם המעודן והמקובל, והתנסו בדרך אמנותית חדשה, הפוסט-אימפרסיוניזם. כאן הצבע קדם לצורה, והאור לא נלכד בחוקים מלומדים של אור-צל. אך גוגן לא חלק עם ואן גוך את אוירת הנכאים של עולמו של הצייר ההולנדי המדוכא, והרחיק עד למושבות הצרפתיות מעבר לאוקיינוס, שם הזדהה עם ילידי המקום.
במסלול ה"אותנטי" שלו, לא בחל ביחסי מין עם נערות המקום, ונמשך אל הפולקלור והפולחן המיסטי.
אכן, למרות פרסומו והשיגיו האמנותיים הוא התנגש עם המוסדות הנוצריים והמשטר הקולוניאליסטי הנצלן בעיניו.
לאור זאת, הציטוט המבוסס על דברי ישו אל חסידיו ("אינכם יודעים מאין באתם ולאן אתם הולכים") מפתיע פי כמה. אולי ראה עצמו גוגן כמשיח חדש, הממיר את הדת באמנות, והמגיע אל קהלו דרך שפת הצבעים והסמלים החזותיים.
גליון השראה
הנחיה אישית
