הקו המהיר
חזרה לשורשים
> בחזרה לדף מבט על יצירה
חזרה לשורשים
צירוף המלים 'חזרה לשורשים' מעורר תמיד רטט ותהייה פנימית: מהם שרשים אלה ?
עד איזה עומק יכול הזיכרון להתחבר עם ראשית הדברים ? מובן שהשאלות נוגעות להגדרה עצמית במקביל להגדרה לאומית.
האמנות נתנה דעתה לא אחת על היבט זה של האישיות, שמופנם אל הרבדים הקדומים של התרבות המקומית והאישית.
אצלנו מרחיקים עד לימי התנ"ך את ההזדהות האישית, היהודית. אולם במגרש הישראלי היו שחיפשו את השורשים האותנטיים בארץ
עוד בתקופות שקדמו להתהוות האומה העברית במרחב השמי - אמנים אלה נימנים על "הקבוצה הכנענית",
כפי שכונו יצחק דנציגר, קוסו אלול ויחיעם, שפעלו סביב שנות החמישים. אין להמעיט גם בהשפעות חיצוניות על חברי הקבוצה, כגון הדמויות הפרימיטיביות של פיקאסו, הנושאות את סמלי השבט, ובעלות השפתיים העבות, המשדרות חושניות.
ההשפעה של התגליות הארכיאולוגיות בישראל ובמרחב הסמוךיצרה גישה מעניינת לצבעי המדבר, לחומר הקשיח של הבזלת או לרכות של אבן - החול הנובית, טרם התחכום של תרבויות מתקדמות. הדמות של נמרוד, בפסל המפורסם של דנציגר מעוררת הערצה ליופי הגופני ולנחישות הפנימית, המשתקפת בהבעה של "גיבור הציד" הקדום.
הבז הניצב על כתפו של הפסל ממחיש את החיבור השלם של האדם עם הטבע והחי.
כך גם הפסל הסביבתי של קדישמן - כבשי הנגב - ממחיש את התקופות שבהן רעו עדרי צאן במרחב הפתוח,
בסביבתן האקולוגית הטבעית.
למעשה החיפוש אחר השורשים המקומיים סחף את החבורה אל התחום הפולחני -
החל באלות פריון (כמו פסל "הקדישה" של בנימין תמוז)
ועד סמלי פולחן כמזבחות וקמיעות ("אבני החושן" של דנציגר).
למרות ההתנגדות המובנת שעוררה התנועה הכנענית,
בעיקר בקרב חוגים לאומניים ודתיים,
ראוי לראות בה זיקה תמימה אל יסודות ראשוניים בזיכרון העם והתרבות העברית.
ההשפעה של החומרים הארכיאולוגיים ניכרת בעיצוב כלי הבית, הכדים,
כלי החיתוך, הריהוט, כהוויה אינסטרומנטאלית שמשתלבת בנוף בהרמוניה וללא צרימה,
בניגוד לפגעי הזיהום התעשייתי של תקופתנו.
הפסלים של יחיאל שמי ("לוחם עברי" ו"לוחם אשורי")
ופסל "האריה השואג" של מלניקוב, המוצב בתל חי,
מבטאים בנוסף לשחזור הצורות הקדומות גם זיקה לגיבורי מלחמות ישראל,
כהמשך חזותי וערכי של ראשית הגיבוש הלאומי, כאז כן עתה.
גוף תאורה, מיכל חמישה
השראה
